הדרך הנכונה לספירת ימים לצורך קביעת תושבות; עליית מדרגה ביכולת רשויות המס לקבל מידע על הכנסות תושביהן בחו"ל- פסה"ד הגרמני בעניין מידע בנקאי גנוב

הדרך הנכונה לספירת ימים לצורך קביעת תושבות

מאת: זיו שרון, עו"ד – משרד זיו שרון ושות' עורכי דין

כידוע מאז תיקון 132 לפקודת מס הכנסה שונתה הגדרת התושבות של יחיד. למספר ימי השהייה בישראל קיימת משמעות לצורך החזקה המעבירה את נטל ההוכחה על התושבות.  קו הגבול לעניין זה הינו 183 ימי שהייה. המחוקק קבע באותה פיסקה כי "יום הינו לרבות חלק מיום". בהתאם לכך רשות המיסים נוהגת לספור הן את יום כניסה לישראל והן את יום היציאה מישראל כימי שהייה בישראל.

לטעמנו הפרשנות הנכונה והתכליתית של הדין  הינה  פרשנות לפיה רק אחד מימי הכניסה והיציאה ייחשב כיום שהייה בישראל.

לטעמנו יש לפרש את המחוקק כהגון וכמי שאינו נוטה לצד הנישומים או לצד רשות המיסים ולפרש את הגדרת "חלק מיום" כבאה למנוע מצב בו נישומים יטענו שהן יום הכניסה והן יום היציאה אינם מהווים ימי שהות בישראל וכל מטרת ההגדרה הינה ליצור את האיזון בין שתי פרשנויות קיצוניות.  אם ניטול לדוגמה  נישום שהגיע ביום א' ב-13:00  ויצא ביום ב' ב-12:00,  כלומר בפועל שהה פחות מיממה, ברור שאלמלא ההגדרה שבחוק יכול היה הנישום לטעון כי לא שהה כלל בישראל, אולם אין לאפשר גם פרשנות המעוותת את המציאות לפיה שהה אותו נישום יומיים בישראל עת בפועל שהה פחות  מיממה.